המונח גוף~נפש~נשמה הוא מרכיב עיקרי בתהליך הטיפולי. האדם הבוגר מתנהל בחייו על ידי זיכרון, אותו רכש מרגע לידתו, עד לרגע שמרגיש שלא טוב לו, והחליט להגיע לטיפול. בטיפול האדם מתחייב בינו לבין עצמו לטיפול. גודל ההתחייבות והרצון לעזור לעצמו, תלויים בנכונותו של האדם לעזור לעצמו. במפגש, האדם מקבל כלים איך להתחבר "לעצמי" ששכח, כדי לפתח עוגן איתן למצבים שונים בחייו. לאחר שלמד איך להקשיב "לעצמי" ע"י תרגול אותו עליו לתרגל בביתו. בהמשך, לגעת בנשמתו(האני) ולהקשיב לה, שבעצם היא המנחה העיקרית. זו שאיפת הטיפול לכולנו יש תפקיד בחיים, וברגע שאנו פועלים ומתנהלים דרך הרציו (השתלטן), שתפקידו חשוב עד מאוד, הרגש (המתעתע), אף הוא חשוב מאוד ולא מהנשמה (האני),המאגדת את שלושתם ביחד. אנו נוטים לקחת החלטות שגויות וכאן מתחילים הקשיים. הטיפול מלמד לשחרר פרדיגמות אלו שהשתרשו בתוכנו ושחרורם בפן האנרגטי, גופני, נפשי מאפשר קבלת אינפורמציה מדוייקת יותר שבאה מהנשמה (האני), שתנחה את האדם בכל תחום בחייו ובפרט הגשמת יעודו. זוהי בעצם ההתקרבות לעצמי. ככול שיהיה קרוב יותר, מחובר יותר. קבלת ההחלטות בחייו תיהיה מדוייקת יותר ולא יהיו פערים, שיביאו לתיסכולים שונים. וזו היא שאיפת הטיפול. לדייק את העצמי.
